חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

ליל פורים

איתא בגמ' מגילה (ד' ע"א): ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה [של פורים] ולשנותה [למחר] ביום [זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם ביום ובלילה], שנאמר (תהלים כ"ב ג'): אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דמיה לי. [הפסוק הזה כתוב במזמור שבראשיתו נאמר 'למנצח על אילת השחר', ואמרינן בגמ' יומא (כט' ע"א) שזה רומז לאסתר – רש"י. ואמרינן בגמ' לקמן (כט' ע"ב) שאסתר אמרה את המזמור הזה כשהגיעה לבית אחשורוש בכדי לבטל את הגזירה].

ואמרינן שם בגמ' (ז' ע"ב): אמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה [דהיינו בליל פורים – ליל י"ד לפרזים או בליל ט"ו למוקפים] לא יצא ידי חובתו, מאי טעמא - ימי משתה ושמחה (אסתר ט' כב') כתיב [משמע שמצות שמחה ומשתה ביום הפורים דוקא ביום ולא בלילה].

כתב הרא"ש (מגילה א' ו'): היה אומר רבינו תם ז"ל אף על פי שבירך זמן [שהחיינו – קודם קריאת המגילה] בלילה חוזר ומברך זמן אף ביום דעיקר קריאתה הוי ביום יותר מבלילה (עי' שו"ע סי' תרצב' סעי' ובמ"ב ס"ק ב') דהכי משמע לישנא דקרא אקרא יומם אע"פ שלילה לא דומיה לי וקראתי בלילה ביום תהא עיקר הקריאה וגם עיקר פרסומי ניסא הוא ביום בזמן משתה ושמחה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות, ע"ש. מבוא' מדבריו א' שעיקר זמן מצות קריאת המגילה היא ביום. ב' מצוות היום משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים היא ביום ולא בלילה.

לגבי סעודת פורים כבר הבאינו לעיל דברי רבא שהיא רק ביום פורים וכך נפסק בשו"ע סי' תרצ"ה. וכך לגבי משלוח מנות פסק הרמ"א (תרצ"ה ד'), שמצוותה ביום ולא בלילה. והמג"א (שם ס"ק יג') פוסק שהוא הדין מתנות לאביונים. וביאר הגר"א (ס"ק טו') הטעם, מפני שכתוב 'ימי משתה ושמחה ומשלוח וגו' וקאי אכולהו (מצוות היום) והגמ' במגילה אומרת 'ימי כתיב'. (עי' במ"ב סי' תרצ"ו ס"ק טז')

אמנם כבר כתב הרמ"א (סי' תרצ"ה), ומכל מקום גם בלילה (ליל פורים) ישמח וירבה קצת בסעודה. ובמשנה ברורה כתב בשם האחרונים, דנכון ללבוש בגדי שבת גם כן מבערב (ליל פורים), וימצא אחר כך בביתו נרות דולקות ושולחן ערוך ומטה מוצעת. וראיתי בספר ספר כלבו (בסדר ליל פורים - סימן מה') שכתב (באה"ד): ואחר כך (אחר קריאת המגילה) אומר סדר קדושה ומתחיל ואתה קדוש וכו' ואחר כך אומר קדיש שלם והולכין לבתיהן לשלום ואוכלין סעודתן, וכו' ואחר אכילתן מברכין ברכת המזון ועל הנסים כמו שכתבנו, ע"ש. ובספר אליהו רבא כתב: כתב הב"ח דחייב לשמוח בלילה זו אלא שכבוד יום עדיף כמו ליל שבת ויומו וכן כתב בשיירי כנסת הגדולה שנוהגין להרבות בסעודה, וכן כתב בסדר היום זה לשונו: וימצא בביתו נרות שדולקות וערוך שולחנו ומטה מוצעת ויאכל וישתה בשמחה גדולה ובטוב לב וישמח אנשי ביתו וירחק מהם כל ריב ומצה וכו':

והנה יש לחקור בהא דכתב המ"ב שיש ללבוש בגדי שבת בליל פורים, האם בגלל שזה פורים שהוא יום טוב ולכך צריך לכבד את הלילה בבגדי שבת, או מפני שלכבוד קריאת המגילה צריך ללבוש בגדי שבת. ויש לכאו' לדייק מהא שהמ"ב כתב זה בהל' ליל הפורים ולא בהל' מגילה משמע שזה דין בעצם היום ולכן צריך ללבוש בגדי שבת. אך לכאו' אולי אפשר לדייק באופן אחר שלכאו' מדוע המ"ב כותב הלכה זו בהלכה א' בשו"ע, והא בהלכה ב' כותב הרמ"א להדיא: יש שנהגו ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים וכן נכון. (ויש להעיר על דברי הרמ"א שכתב 'בגדי שבת ויום טוב', הא מפורש בשו"ע בלכות יו"ט סי' תקכט' א', שבגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת? ואולי כוונת הרמ"א שילבש או בגדי שבת או בגדי יו"ט) א"כ מה חידש המ"ב בהלכה זו? אלא אפש"ל, שהרמ"א אמר שצריך ללבוש בגדי שבת בפורים מדין עצם היום של פורים שהוא יו"ט ויש בו משתה ושמחה ולכבוד כך יש ללבוש בגדי שבת ויו"ט. והדבר מוכח כך מפני שהרמ"א כתב זה בלכות סעודת פורים שהוא ביום הפורים. וממילא מחדש לנו המ"ב שגם בליל פורים צריך ללבוש בגדי שבת מפני שבלילה קורין את המגילה. וכן הוא להדיא בלשון הקיצור שו"ע (קמא' ד'): לכבוד המגילה יש ללבוש בגדי שבת מבערב. וכן בספר מועד לכל חי (לא' יח') כתב, שילבש בגדי בגדי יום טוב ומבערב. משום שהלבישה היא זכר 'ותלבש אסתר מלכות'. 'ומרדכי יצא בלבוש מלכו'. ואיך יתכן לקרוא פסוקים הללו במגילה בלבוש חול. א"כ מבוא' להדיא שזה משום קריאת המגילה בלילה צריך ללבוש בגדים חשובים ולא משום שזה ליל פורים. וכן מוכח בספר 'סדר פורים המשולש' (לרבי יוסף חיים זוננפלד) שכתב שבפורים המשולש שגם המוקפין קורין המגילה בי"ד כהפרזים, אע"פ שאצלם עדיין לא פורים כתב, בערב ליל י"ד באדר (ליל שישי) לובשין בגדי שבת וכו'. מבוא' שזה מפני קריאת המגילה.  

 

      

לבסומי – בליל פורים

בשו"ע (סי' תרצ"ה) מבוא' שהדין של 'חייב אינש לבסומי וכו' הוא בסעודת פורים ועכ"פ ביום הפורים. האם לדברי הרמ"א שכתב שגם בלילה ישמח וכו' א"כ אפשר שגם בלילה יש ענין לבסומי. ויש להוכיח כן מדברי המחזור ויטרי (ח"ב עמ' 583) שכתב לומר בתפילת ערבית בליל פורים (מעמד – מערבית) :

ליל שיכורים הוא זה הלילה. לשמוח ביין הטוב ולגילה. פורים על שם הפור נקרא בגילה. יזכור לנו בקריאת מגילה: המעריב: בליל הזה ישכרו כל יצורים. להזכר חוק אשר נקבע בפורים. ארור האיש אשר ידו ירים. לשתות מים המאררים: אוהב: פרים ביין פותחים בברוך. על שלחן אשר ערוך. בליל חג פורים: וכו', ע"ש.

 

מאכל זרעונין בליל פורים

כתב הרמ"א (תרצ"ה): י"א שיש לאכול מאכל זרעונים בפורים, זכר לזרעונים שאכל דניאל וחביריו בבבל. מקור דברי הרמ"א הוא מספר 'כל בו' וז"ל: והמנהג לאכול זרעונים באותה לילה זכר לזרעונים שהיו אוכלין בבית המלך דניאל וחבריו כמו שכתוב (דניאל א' יב') ויתנו לנו מן הזרעונים, ע"ש. פי' זכר לזרעונים שאכלו דניאל וחביריו כשהיו בחצר מלך בבל (דניאל א' טז') שלא אכלו מאכלות אסורים, ואכלו רק זרעונים. וכך גם עשתה אסתר בבית אחשורוש, כמו שנא' (אסתר ב' ט') 'וישנה ואת נערותיה לטוב'. ומבוא' בגמ' מגילה (יג' ע"א) במה שינה 'הגי' את אסתר לטובה משאר הנערות? רבי יוחנן אמר, שהאכילה זרעונים. פי' שהזרעונים טובים לצדיקים להבדילן ממאכל טמא (רש"י). וכך היה אצל דניאל וחביריו שהיו בחצר מלך בבל וביקשו לאכול זרעונים. ובכ"א גם לאחר עשרה ימים של אכילת זרעונים נראו דניאל חנניה מישאל ועזריה בריאים יותר משאר הנערים שאכלו מאכל הפיגולים של המלך. בספר הלבוש כתב, יש לאכול זרעונים בפורים, זכר לזרעונים שאכלו דניאל וחבריו בבבל, שגם המגילה היה גם כן ע"י דניאל שהוא התך לפי דברי חז"ל (מגילה טו' ע"א).

בספר ערוך השולחן הביא את דברי הרמ"א והקשה, ותמיהני למה לו לומר שאכל דניאל שאין זה שייך לפורים, הרי אסתר עצמה אכלה זרעונים כדאיתא במגילה על פסוק וישנה ואת נערותיה לטוב וכו' ר' יוחנן אמר שהאכילה זרעונים ע"ש. וכבר הקדימו בשאלה זו הפרי חדש ועוד ספרים. ותירץ בספר נטעי איתן (לר' אברהם זקהיים – י"ל בוורשא, תרס"א), אפשר לומר, כי בפלוגתא לא קמיירי (פי' דהא שהאכיל 'הגי' את אסתר זרעונין, זהו דעת רבי יוחנן  גרידא, ופליגי שם) ולכך הביא הרמ"א רק מדניאל וחביריו שמפורש בקרא (שאכלו זרעונין), ע"ש. וע"ע בספר משפט צדק (לר' משה יהודה ב"ר אהרן קוטנא, י"ל בפרעמישלא – תער"ד).  

בדברי הרמ"א לא מבוא' מתי בפורים אוכלין את הזרעונים, אמנם המ"ב כתב בשם המג"א, שיש לאכול את המאכל זרעונים בלילה הראשונה. וכך הוא להדיא במקורו בספר כל בו (סימן מה') וז"ל: והמנהג לאכול זרעונים באותה לילה זכר לזרעונים שהיו אוכלין בבית המלך דניאל וחבריו כמו שכתוב (דניאל א' יב') ויתנו לנו מן הזרעונים. וכ"כ בספר אורחות חיים כתב, שנהגו לאוכלם בליל פורים אחר התענית.

בספר ערוך השולחן העיר, לא ידעתי למה בלילה. וגם המנהג לאכול אותם ביום, ע"ש. וכתב בספר ליקוטי מהרי"ח, והנה אם כי באמת כן הוא בהדיא בכל בו ובב"י בשם אורחות חיים (שאוכלים הזרעונים בלילה), אך מסתימת דברי הרמ"א שכתב בפורים סתם נראה דלאו דוקא בלילה, ומה גם שהעתיק ברמ"א שם דבר זה בתוך מנהגי סעודה דיום.

אמנם יש להבדיל בין 'זרעונין' ל'קטניות ועדשים' שמבוא' בספרים שאין לאוכלם בפורים. וז"ל המחזור ויטרי (סי' תסה'): ארור האיש אשר יאכל עדשים בליל פורים ובמועדים ובחדשים וכו' ארור האיש אשר יאכל פולין כתושין וכו' כל בית ישראל יעלו עליו חמושים לגרשו מתוך קהל קדושים. ובמגן אברהם בשם מהרי"ל (סי' קלא' ס"ק יד'): כתב: בני אוסטרייך נוהגין שאין אוכלין קטניות בימים שאין נופלין (שאין אומרים בהם תחנון) משום דדמי לאבילות המתגלגל, עכ"ל. ולפי"ד אין לאכול קטניות בפורים. (עי' בשו"ת דברי יציב ח"ב).

כתב בספר בן איש חי (תצוה – יט'): ומנהג יפה לאכול זרעונים בפורים, זכר לאכילת זרעונים שאכלו דניאל וחבריו, ועשה להם הקדוש ברוך הוא נס בזה, ולכן פה עירנו מנהגם לטגן מולייתא בקטניות ובשר ביחד, שקורין זה בערבי סמבוס"ך. (וע"ע מש"כ בהל' חנוכה ש"א – כד')

 

בשר בליל פורים

כתב בספר כל בו: כתב ה"ר אשר ז"ל, כי יש נהגו שלא לאכול בשר בלילה ההוא כדי שלא יטעו ויחשבו שהיא סעודת פורים. וכתב על כך בספר אליהו רבא: אבל ראיתי בדרכי משה שאין נוהגין כן וכן משמע ברמ"א בהג"ה סעיף א', וכן כתב הב"ח דחייב לשמוח בלילה זו אלא שכבוד יום עדיף כמו ליל שבת ויומו. וכתב על מנהג זה בשער הציון (תרצה' יב'), וענין כזה תלוי לפי מנהג המקום.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד